הכלב ידוע עוד משחר ההיסטוריה בחשיבותו לאדם.
כיום ישנם כ- 400 גזעי כלבים מוכרים, כאשר לכל גזע היסטוריה ממנה התפתח, בהתאם לצרכיו של האדם ולמיקום הגיאוגרפי.
הכלב נתפש כמעט תמיד בהיסטוריה כחיית עבודה, כשם שנתפשות
חיות העבודה האחרות כיום – סוס, פרה וכו'.
מוצא הכלב הינו מהזאב הקדמון, אין הכוונה לזאב הנמצא כיום, בניגוד למה שרווח עד עתה, כי אם אבי קדמון של הכלב והזאב גם יחד.
לתנים (על כל סוגיהם-המצוי, הזהוב, המפוספס), יש 74 כרומוזומים, ולכן לא תיתכן אפשרות לזיווג בין הכלב לתן
השועל, הינו הרחוק ביותר מהזאב והכלב, והוא בעל 38 כרומוזומים. בתצפיות שנעשו בזאבים ובכלבים, נראו התנהגויות זהות למעט 20 התנהגויות שונות בין שני המינים.
הכלבים המקוריים- "הפרימיטיביים", היו בגודל בינוני, היות וחיה גדולה מצריכה משאבים רבים יותר, דבר המקשה על הסתגלותה והישרדותה במצבים רבים, פרוותם הייתה לא ארוכה מדי, אוזניים זקופות וחושים מפותחים שעזרו להם לשרוד.
האדם בחר במשפחת הכלביים היות והבין את היתרונות בביות חיה זו.
האדם היה זקוק לשותף לציד, אבל גם חיה שתקבל מרותו ולא תגנוב ממנו את הציד או תנסה להרוג אותו, והכלב מבחינתו קיבל את החיים המשותפים והפך לשומר ועוזר במתלות השונות.
ביות הכלבים הינו תהליך שלקח דורות רבים, כאשר תמיד הורבעו הכלבים בעלי היצרים והתכונות המתאימות ביותר לאדם, וכך נוצרו סוגים שונים של כלבים מבחינת מראה חיצוני ואופי המותאם לסוג המשימה שנדרש לעשותה.
בכדי לבית חיה צריך להיות רצון הדדי, הן של האדם בצורך החיה והן של החיה ברצון שלה להתקרב ולשתף פעולה עם האדם.
לכלב כחיית להקה יש את הצורך הבסיסי לשמור על אחדות הלהקה וליצור תא בסיסי משפחתי, והתחברות לבני האדם יצרה בעבורו תא משפחתי העונה לצרכיו.
אחדים מחושיו של הכלב באים לידי ביטוי כבסיס לאופיו הטבעי של הכלב :
היצר לצוד – הכלבים משתמשים בכל החושים המפותחים שלהם על-מנת לצוד, כשם שעושה זאת הזאב או התן בטבע. כלבים מדמים את פעולת הציד כאשר הם רודפים אחרי חפץ נע – כדור או כל דבר אחר. בני האדם משתמשים ביצר הטבעי של הכלבים לצוד למטרות ציד.
השתייכות ללהקה – זו תכונה השייכת לכל משפחת הכלביים, תכונה המקנה לפרטים בלהקה את ההיררכיה ושיתוף הפעולה למען הצלחתה של הלהקה.
לבני האדם, תכונה זו עוזרת במיוחד היות והכלב הינו חלק "מלהקתנו" ומקבל מרות כפרט בלהקה. ההיררכיה בלהקה מונעת סכסוכים מיותרים (כל אחד יודע את המקום שלו) ומאפשרת ללהקה לתפקד כגוף אחד בלא שתצטרך לדאוג לדברים משניים, כמו פטירת בעיות דומיננטיות. על- כן, ישנם זכר ונקבה שליטים בלהקה והם גם רשאים להביא צאצאים לעולם, כאשר כל הלהקה עוזרת בגידולם.
לכל להקה, ממש כמו בחברה האנושית, ישנם פרטים המצטיינים בתפקידים מסוימים, לכן מנהיג הלהקה לא לוקח את התפקיד במאה אחוזים מהזמן ומאפשר לפרטים אחרים להתבטא במה שהם טובים בו יותר מהאחרים, למשל, יכולת ריצה אחר טרף ובידודו יכולה להיות תכונה שלטת באחד הפרטים בלהקה ולאו דווקא שייכת למנהיג הלהקה.
יהיה זה טיפשי מצד המנהיג להשליט תמיד בכל זמן נתון את מרותו ולהזכיר לשאר הפרטים שהוא זה ששולט, כי כך הלהקה לא תשרוד
גם לנו, לבעלי הכלבים, אין צורך להשליט את מרותנו בכל זמן ובכל סיטואציה.
חוש הטריטוריאליות – היות וגודל הטריטוריה והמשאבים הזמינים בתוכה חיוניים להישרדות הלהקה, על-כן תהיה הלהקה בעלת חוש טריטוריאלי מפותח מאוד, הלהקה תגן בחירוף נפש על הטריטוריה והמשאבים שלה ולא תאפשר לפרטים זרים לפלוש לתחומה.
