הכלב – מוצא, היסטוריה וביות

הכלב ידוע עוד משחר ההיסטוריה בחשיבותו לאדם.

כיום ישנם כ- 400 גזעי כלבים מוכרים, כאשר לכל גזע היסטוריה ממנה התפתח, בהתאם לצרכיו של האדם ולמיקום הגיאוגרפי.

הכלב נתפש כמעט תמיד בהיסטוריה כחיית עבודה, כשם שנתפשות 

חיות העבודה האחרות כיום – סוס, פרה וכו'.

מוצא הכלב הינו מהזאב הקדמון, אין הכוונה לזאב הנמצא כיום, בניגוד למה שרווח עד עתה, כי אם אבי קדמון של הכלב והזאב גם יחד.

הכלב והזאב קרובים מאוד מבחינה גנטית, ולשניהם מספר זהה של כרומוזומים, 78  במספר.                                                               

לתנים (על כל סוגיהם-המצוי, הזהוב, המפוספס), יש 74 כרומוזומים, ולכן לא תיתכן אפשרות לזיווג בין הכלב לתן

השועל, הינו הרחוק ביותר מהזאב והכלב, והוא בעל 38 כרומוזומים. בתצפיות שנעשו בזאבים ובכלבים, נראו התנהגויות זהות למעט 20 התנהגויות שונות בין שני המינים.

הכלבים המקוריים- "הפרימיטיביים", היו בגודל בינוני, היות וחיה גדולה מצריכה משאבים רבים יותר, דבר המקשה על הסתגלותה והישרדותה במצבים רבים, פרוותם הייתה לא ארוכה מדי, אוזניים זקופות וחושים מפותחים שעזרו להם לשרוד.

האדם בחר במשפחת הכלביים היות והבין את היתרונות בביות חיה זו.

האדם היה זקוק לשותף לציד, אבל גם חיה שתקבל מרותו ולא תגנוב ממנו את הציד או תנסה להרוג אותו, והכלב מבחינתו קיבל את החיים המשותפים והפך לשומר ועוזר במתלות השונות. 

ביות הכלבים הינו תהליך שלקח דורות רבים, כאשר תמיד הורבעו הכלבים בעלי היצרים והתכונות המתאימות ביותר לאדם, וכך נוצרו סוגים שונים של כלבים מבחינת מראה חיצוני ואופי המותאם לסוג המשימה שנדרש לעשותה.

בכדי לבית חיה צריך להיות רצון הדדי, הן של האדם בצורך החיה והן של החיה ברצון שלה להתקרב ולשתף פעולה עם האדם.

היות ולרוב החיות ישנה הנטייה הבסיסית לברוח מבני האדם, והאדם מבחינתו לא ראה צורך בשאר החיות, כך נשאר שרק הכלבים ועוד מינים מועטים של בעלי חיים בויתו, ושאר החיות אינן מבויתות כי אם מאולפות (כדוגמת הפילים).

לכלב כחיית להקה יש את הצורך הבסיסי לשמור על אחדות הלהקה וליצור תא בסיסי משפחתי, והתחברות לבני האדם יצרה בעבורו תא משפחתי העונה לצרכיו.

עם זאת, אל לנו לשכוח כי לכלב ישנה עדיין היכולת (אם כי לא לכל הגזעים) להשתמש בחושים שרכש מאבותיו הבלתי מבויתים.

אחדים מחושיו של הכלב באים לידי ביטוי כבסיס לאופיו הטבעי של הכלב :

היצר לצוד – הכלבים משתמשים בכל החושים המפותחים שלהם על-מנת לצוד, כשם שעושה זאת הזאב או התן בטבע. כלבים מדמים את פעולת הציד כאשר הם רודפים אחרי חפץ נע – כדור או כל דבר אחר. בני האדם משתמשים ביצר הטבעי של הכלבים לצוד למטרות ציד.

השתייכות ללהקה – זו תכונה השייכת לכל משפחת הכלביים, תכונה המקנה לפרטים בלהקה את ההיררכיה ושיתוף הפעולה למען הצלחתה של הלהקה. 

לבני האדם, תכונה זו עוזרת במיוחד היות והכלב הינו חלק "מלהקתנו" ומקבל מרות כפרט בלהקה. ההיררכיה בלהקה מונעת סכסוכים מיותרים (כל אחד יודע את המקום שלו) ומאפשרת ללהקה לתפקד כגוף אחד בלא שתצטרך לדאוג לדברים משניים, כמו פטירת בעיות דומיננטיות. על- כן, ישנם זכר ונקבה שליטים בלהקה והם גם רשאים להביא צאצאים לעולם, כאשר כל הלהקה עוזרת בגידולם.

לכל להקה, ממש כמו בחברה האנושית, ישנם פרטים המצטיינים בתפקידים מסוימים, לכן מנהיג הלהקה לא לוקח את התפקיד במאה אחוזים מהזמן ומאפשר לפרטים אחרים להתבטא במה שהם טובים בו יותר מהאחרים, למשל, יכולת ריצה אחר טרף ובידודו יכולה להיות תכונה שלטת באחד הפרטים בלהקה ולאו דווקא שייכת למנהיג הלהקה.

יהיה זה טיפשי מצד המנהיג להשליט תמיד בכל זמן נתון את מרותו ולהזכיר לשאר הפרטים שהוא זה ששולט, כי כך הלהקה לא תשרוד

גם לנו, לבעלי הכלבים, אין צורך להשליט את מרותנו בכל זמן ובכל סיטואציה.

חוש הטריטוריאליות – היות וגודל הטריטוריה והמשאבים הזמינים בתוכה חיוניים להישרדות הלהקה, על-כן תהיה הלהקה בעלת חוש טריטוריאלי מפותח מאוד, הלהקה תגן בחירוף נפש על הטריטוריה והמשאבים שלה ולא תאפשר לפרטים זרים לפלוש לתחומה.

גם כאן, לנו, בני האדם, השתלם מאוד היחס שמייחס הכלב לטריטוריה שלו, היות וכאשר הוא שוהה במחיצתנו הוא מגן על הטריטוריה שלנו גם כן, וכך נוצרו השימושים בכלבי שמירה על רכוש. 

בחירת הכלב הנכון עבורי...

האם אהיה בעלים טוב לכלב שלי ?

השאלה הראשונה שאתה צריך לשאול את עצמך, היא, האם אני מוכן להתחייב לטפל בכלב- עכשיו ולעוד הרבה שנים קדימה ?

קנייה או אימוץ של כלב, הינה התחייבות ארוכת טווח, ובעלות על כלב הינה אחריות שצריכה להילקח ברצינות, היות והמקרים של כלבים הנזרקים מבתיהם, הינה תופעה רבת ממדים ההולכת וגדלה מדי שנה.

המצרך הבסיסי בלהיות בעלים טוב לכלב הוא אכפתיות- אכפתיות מספיק בכדי לראות שהכלב שלך אוכל כראוי, זוכה לאימונים וחינוך, על-מנת שלא יגרום לנזק אצלנו בבית ובסביבה אתה הוא בא במגע, מקום ראוי לשינה- מוצל ובעל מצע רך ומורם מהקרקע.

בעלי כלבים שלא אכפתיים- נוטים לחשוב שאוכל הוא כל מה שהגור שלהם צריך, 

ובכן נסו לחיות (אפילו ליום אחד) את חייכם כאשר אוכל הינו המצרך היחיד שאתם צורכים, ללא תקשורת עם הסביבה, משום סוג שהוא, לא למידה, לא יחס ולא פידבק חיובי/שלילי.

תנאים אלו הם מן הקשים ביותר שניתן להעניש בן אנוש (עונש המכונה צינוק-בבתי הסוהר), וכך גם בשביל הכלב שלנו, שהוא הרי חיה חברתית המנסה לקיים ולהתקיים כחלק מן הלהקה.

לקיחת גור כלבים לבית בידיעה שאת רוב שעות היום אנחנו מבלים מחוץ לבית והגור יצטרך להיות בגפו הינה החלטה שאנחנו צריכים להסב אליה את מלוא תשומת הלב.

אין הטענה שבעלים הנעדרים מספר רב של שעות מהבית אינם יכולים להיות בעלים מצוינים לכלביהם, הם אכן יכולים, אך היעדרות ממושכת מצריכה היערכות מוקדמת ומציאת "סידור" כלשהו לאותן שעות ארוכות בהן הגור נשאר לבדו, כדוגמת דוג ווקר (נותני שירות של טיולים עם הכלבים בהיעדרכם לרוב היום), או לחילופין מעון יום לכלבים, שנעשה נפוץ יותר ויותר ומהווה הזדמנות נפלאה לכלב לרכוש חברים חדשים ותכונות חברתיות מפותחות, וזאת בלבד שמעוני היום ונותני שירות הטיולים הינם ראויים ועברו את המבחן הקפדני שלנו, שהרי לא נשאיר את יקירנו בידי מי שאינו ראוי לכך.

בנוסף, בהכניסנו גור חדש לביתנו עלינו לקחת בחשבון את שאר "המצרכים" הנלווים עם בואו, כגון : נשירת שיער, עשית צרכים (שיש ללמדו לעשותם בחוץ- אך יתכנו "תאונות" בימים הראשונים), לעיסת חפצים (נעליים, רהיטים וכו'), גם כאן יש ללמד את הגור, כבר בהיותו דייר חדש, את חוקי הבית, מה כן ניתן ללעיסה (בדר"כ הצעצועים שלו), ומה לא (כל שאר הדברים מלבד הצעצועים שלו)

איזה כלב עלי לבחור ?

לפני שנבצע את ההכנות לקראת החבר החדש שלנו, מן הראוי שנתחשב בגורמים שונים, כגון, אורך החיים שלנו והסביבה שבה אנו חיים, הכלב שעלינו לבחור צריך להתאים למכלול שלם של חיים. 

איני חושב שזה צודק שבעל החיים יעשה שינויים מהותיים באופיו ובהשקטת יצריו רק כדי להתאים לבית אליו הוא מגיע, ונכון הדבר גם להיפך, אין זה צודק שנשנה את חיינו מקצה לקצה רק בגלל שבחרנו בכלב לא מתאים.

על כן נעבור על כמה שיקולים מהותיים היכולים להוות יתרון/חסרון לכל אחד מאתנו :

גודל- אם אנחנו מתגוררים בדירה בעיר, גודל הכלב יכול להוות גורם משמעותי בהחלטה של איזה כלב לחפש. 

יש לזכור תמיד כי הגור החמוד, שנראה תמים נכון לעכשיו, יגדל במהרה בתוך כמה חודשים ויהפוך לכלב כמעט בגודל מלא.

כלבים גדולים זקוקים למרחב למתוח את הרגליים וכמו כן להרבה פעילות גופנית, כך שאם אנחנו מתגוררים בעיר בדירת שני חדרים ומגיעים מאוחר מהעבודה וכל הכוח שנשאר לנו הוא לצאת לטיול צרכים קצר מסביב לשכונה, יתכן וכלב גדול ממדים הוא לא מה שמתאים לנו

כלבים קטנים, בדר"כ, מסתדרים עם פחות פעילות גופנית.

גם לאלו ביננו הגרים מחוץ לעיר, יש לזכור כי כלב גדול יכול להוות מטרד לשכנים שלנו, ועל-כן, אין להרשות לו להסתובב ללא השגחה, ויש לדאוג לתיחום ראוי של שטח הבית.

ישנם יוצאים מן הכלל כמובן, ישנם גזעים גדולים המסתפקים במעט פעילות גופנית ולעומת זאת כלבים הנמנים עם הגזעים הקטנים שפעילים מאוד.

גודל הכלב גם מרמז על כמויות האוכל שיש לספק לו. 

אם התקציב החודשי שלנו אינו מאפשר חריגות, רצוי שנחשוב על כלבים קטנים יותר שאוכלים פחות.

שיער- הינו גורם נוסף שיש להביא בחשבון. שיער ארוך בהכרח דורש שעות טיפול ארוכות יותר, לעומת שיער קצר בכלבים שכמעט ואינו דורש טיפול. 

שיער זיפי, כדוגמת השנאוצר, צורך מריטה ותספורת לעיתים תכופות.

ישנם גזעי כלבים שאינם משירים את שיערם, כדוגמת הפודל, ואלו זקוקים לתספורת באופן די קבוע.

ככלל, כלבים בעלי שיער ארוך משירים את שיערם באופן עונתי, כלומר פעמיים בשנה (לקראת הקיץ ולקראת החורף), לעומת הגזעים בעלי השיער הקצר, שנוטים להשיר שיער רוב השנה, אך בכמויות קטנות יותר.

כלב גזעי או דווקא מעורב ?  שני הסוגים גם הכלבים הגזעיים וגם המעורבים יהיו חיות מחמד מצוינות ושניהם מציעים יתרונות וחסרונות שעלינו לקחת בחשבון.

אם נתעניין במראה ספציפי או התנהגות מסוימת, כדאי לחשוב על כלב גזעי.

אם השיקול הראשון שלנו הוא חברות ושיתוף, כשההיסטוריה והשושלת של הבחירה שלנו הינו שיקול מזערי, כלב מעורב בהחלט יתאים לצרכינו.

כלבים מעורבים לעיתים מאוד אטרקטיביים מבחינת אינטליגנציה, וחסרי מחלות גנטיות, לעומת הגזעיים. "הבעיה" העיקרית שיכולה לצוף בבחירת גור מעורב הינה, איך הוא יראה בבגרותו, לעומת גור גזעי, שסביר מאוד שידמה לאחד מהוריו, אם כי ניתן להתגבר על בעיה זו בלקיחת גור מתבגר בן חצי שנה עד שנה, ואפילו יותר, שהרי הכלבים בעלי הממדים  הבינוניים והגדולים יותר יכולים להיחשב כגורים עד לגיל שנתיים וחצי לערך.

בכלבים גזעיים אמנם הרבה ידוע מראש, אך אם לא נבחר את המגדל שלנו בקפידה, שיהיה אמין ואוהב את הכלבים שלו, ומאכיל אותם באוכל איכותי ודואג לכל צרכיהם כראוי, הרי שאנו יכולים ליפול בפח עם אותם "מגדלים", אשר מגדלים כלבים בעבור בצע כסף בלבד, ואיכות השגר הוא לא בראש מעייניהם. 

הדבר, גם כן תקף לקניית כל בעל- חיים מחנות חיות, שכן אין לנו ערובה לגבי בעיות גנטיות אלו ואחרות, ודמיינו לעצמכם גור חדש המגיע זה עתה לביתנו, מעורר את התרגשות הבית כולו, כמובן שדי מהר גם האמא, שלא רצתה בכלל "כלב בבית", תתרגל למראה התמים וכובש הלבבות של היצור הפרוותי והמקסים שהבאנו, ואז לאחר זמן קצר, מתחילות להתגלות בעיות והריצות לווטרינר הינן יקרות מנשוא, כל שכן בעבור טיפולים מיוחדים (ניתוחים בשל בעיות גנטיות), זהו מצב היכול להעציב את כל בני המשפחה, שכן זו לא אשמתנו, כי אם אשמת "מגדלים" בלתי אחראים.

אם אכן בחרנו בכלב גזעי, יש להיוועץ עם רכז הגזע במועדון הספציפי לגזע- לכל גזע או קבוצת גזעים ישנו מועדון המאגד את המגדלים השונים, ישנו רכז גזע ומגדלים מאושרים מטעם המועדון, אלו שלא קיבלו אישור להרבות את כלביהם ייתכן וישנה סיבה לכך, בידקו זאת לעומק.

אימוץ כלב מעורב- הינה חוויה בפני עצמה, שכן האימוץ עצמו כרוך ברוב המקרים בהצלת הכלב (אם לא זה הספציפי שאימצתם אז מישהו אחר שירש את מקומו), ולכן ההרגשה הינה נפלאה שאין דומה לה.

אם בכל זאת בחרנו בגזעיים, יש להכין עצמנו לקראת הגזע שאנו בוחרים, לברר את ההיסטוריה של הגזע, לאיזו מטרה הוא פותח, זה יעיד הרבה על אופיו של חברנו החדש ומה הוא עתיד להיות, בעל חוש ציד מפותח- אולי זה לא יתאים לנו אם מתגוררים תחת קורת גג משותפת גם חיות קטנות אחרות, כגון חתולים, אוגרים, ציפורים וכו'.

האם הוא שייך לקבוצת המסטיפים- אם כן אז התכונות הספציפיות לקבוצה זו יבלטו בעתיד באופיו של הגור, כגון טריטוריאליות ואומץ לעמוד על שלו.

לבסוף עלינו לשאול עצמנו, האם זכר או נקבה? לכל אחד מן המינים יש יתרונות וחסרונות.

הנקבות, בדר"כ קשורות יותר לבעלים ונוטות להיות יותר צייתניות ופחות נוטות לברוח.

לעומת זאת לנקבות יש מחזור פעמיים בשנה, ואם לא מעקרים את הכלבה, זה יכול להוות מטרד רציני, גם מבחינת לכלוך פיזי בבית וגם זכרים אחרים שבורחים מבתיהם ובאו להתגורר על מפתן דלתנו.

הזכרים, לעומת זאת, נוטים לאגרסיביות ( אם כי לא כולם) כלפי זכרים אחרים, כך שאם החיים החברתיים שלנו כוללים מפגש עם בעלי כלבים אחרים, אגרסיביות מצד כלבנו יכולה להוות בעיה.

לסיכום ניתן לומר שהבחירה תהיה איזו שתהיה, אין ספק שהרחבת התא המשפחתי וקבלה לתוכו של כלב חדש, הינה חוויה יוצאת דופן שתשנה את חיינו ותכניס שמחה, חברות ושותפות נפלאה מאין כמוה. 

   

סוגי כלבים

סוגי הכלבים השונים, דהיינו גזעי הכלבים, משפיעים באורך ניכר על התנהגות הכלב.
ישנו משפט שגור בפי רבים: "הכלב הוא מה שהבעלים שלו יוצר", אכן "הבעלים", או הסביבה הקרובה אליו, מעצבת את אופיו במידת מה, אך למערך הגנטי של הכלב, כלומר לגזע אליו הוא שייך, ישנו משקל רב יותר מהשפעות הסביבה עליו (בעלים וכו').
על כן בבואנו לבחור כלב, כשותף להרבה שנים קדימה, רצוי שנתעניין מעט בסוגי כלבים
על מנת להבין את קווי אופיו של הכלב העתידי.

גם לכלבים מעורבים ישנו מערך גנטי אשר הגיע בדרך כלל מגזעים מסוימים, ולפעמים
ניתן להבחין בסוגי כלבים אשר "השתתפו" ביצירת הכלב המעורב, ולפעמים דורות שלמים של סוגי כלבים מעורבים יצרו את בן טיפוחנו וקשה יותר להעלות את פרופיל הגזע המסוים.
במאמר זה תינתן סקירה קצרה על סוגי כלבים לפי משפחות שונות ותפקודים שנדרשו לבצע כאשר פיתחו את סוגי הכלבים הספציפיים.
כאמור לכל גזע, במקור, היה תפקיד מסוים אותו נדרש לבצע ובהתאם לתפקיד התפתח הגזע.
סוגי כלבים המשמשים כחיות מחמד, היו מוכרות כבר בתרבויות עתיקות, אך השתייכו רק
למעמד האצולה או המלוכה, שכן פשוטי העם החזיקו בסוגי כלבים כחיית עבודה לכל דבר,
הכלב נדרש לבצע עבודה מסוימת שלפיה עוצב הגזע.
כלבי רוח- סוגי כלבים אלו נקראים גם כלבי ראיה, מכיוון שחוש הראיה הנו החוש ששימת הדגש עליו הייתה הרבה ביותר.

סוגי כלבים אלו השתמשו בראיה למטרת הצייד ולא על פי הריח.  
תכונות מפתח של כלבי הרוח:
- ראיה מצוינת, כמובן.
- מבנה ראש צר וארוך על מנת ללכוד את הטרף במהירות.
- גוף צר ולא רחב, על מנת לפתח מהירות ריצה מספקת אחר הציד.
- רגליים ארוכות וחזקות המותאמות לריצה מהירה, דבר המקנה להם מראה אצילי.
השימוש בכלבי הרוח היה נפוץ בכל העולם, הציידים היו רכובים על סוסים ואילו הכלבים היו רודפים אחר הצייד והורגים אותו.
סוגי כלבים הנמנים עם כלבי הרוח:
- סלוקי/סלוגי
- אזואק
- בורזוי

- גרייהאונד                                        
- אפגני
- אייריש וולפהאונד
- וויפט
לגבי כלבי הרוח ישנם מאפיינים משותפים לכלל הקבוצה: אלו הם בדרך כלל כלבים אדישים מאוד ולא אנרגטיים, למעט כאשר משהו לוכד את ראייתם, ואז הם יוצאים במהירות שאין דומה לה, על מנת לצוד.
אלו כלבים שקטים מאוד, שכמעט ולא נובחים. כלבי הרוח, הם "כלבי שטיח" בבית, קשה להוציא מהם רגש של התלהבות או אהדת יתר כלפי הבעלים.
כלבי המסטיף וה"בול"- אלו סוגי כלבים המתאפיינים בגודל ומאסיביות, אשר פותחו למטרות מלחמה ושמירה.  
האב הקדמון של סוגי כלבים אלו הינו המולוסר שממנו יצאו שני קווי כלבים למטרות שונות:
1.כלבים אשר שימשו למלחמה או שמירה על טריטוריה- ולכן, היו בעלי מבנה גוף מאסיבי ומאוד תוקפניים באופיים.
2.כלבים אשר שימשו כשומרי עדרים, בית ורכוש- גם אלו כלבים מאסיביים, אך יותר אתלטיים מהקודמים, היות ונדרשו להליכות ארוכות עם העדר.
לכל גזעי המסטיף ישנם קווים מאוד דומים באופי:

- הם כלבים היוצרים קשר לרוב עם אדם אחד.
- הם קשים לאילוף ולא מקבלים מרות בקלות.
-אין להם כמעט רצון לרצות את הבעלים.
- כלבי העדרים פותחו להגן על העדר ולתקוף כל דבר המסכן את העדר, ועל-כן הורגלו לחשיבה עצמאית שיכולה להוות מכשול לכלב הגדל בבית וצריך לנהוג על פי כללים שהותוו לו מראש.
סוגי כלבים הנמנים עם משפחה זו:
- מסטינו נפולטנו
- מסטיף אנגלי
- מסטיף טיבטי
- קנגל- גזע תורכי
- בוקסר
- דני ענק
- רוטווילר
- פילה ברזילרו
כלבי העדרים הנמנים עם משפחה זו:
- מסטיף טיבטי
- מרמנו
- כלב הרים פירנאי
- קובס
- קומודור
- רועה קווקזי
- רועה אסייתי
- רועה דרום רוסי
ישנם עוד רבים השייכים לארצות ולמחוזות שונים, אך רובם בעלי מראה דומה, כלב גדול, פרווה סמיכה ועבה בדרך כלל, אגרסיבי ואינו מעוניין בקשר עם זרים.

כלבי קרבות: שימשו לקרבות בין כלבים או עם חיות אחרות.

אלו כלבים שמטרתם הייתה להרוג, או לאחוז בחיה עד לבואו של הנוהג.
עם סוגי כלבים אלו נמנים:
הבולדוג שהתפתח לשלושה סוגי כלבים;
- בולדוג אנגלי- שאין לו כמעט שום קשר לבולדוג העתיק אשר שימש למטרת הכנעת שוורים.
- בולדוג צרפתי
- בולדוג אמריקאי- אשר פותח לצוד חזירי בר ולא לקרבות כלבים.
עוד סוגי כלבים במשפחה זו, מלבד הבולדוג הם:
- בול טרייר ובול טרייר ננסי- שילוב של טרייר ובולדוג, כלב חביב, לא אגרסיבי וכלב משפחה מצוין.
- סטפורדשייר אנגלי- פותח למטרת קרבות כלבים, ולכן אינו מסתדר ברוב המקרים עם כלבים זרים, אך מאוד חביב לבני אדם.
- אמסטף/ פיטבול- כלב קרב שפותח בארה"ב, כלבים מאוד טובים לבני אדם, אך צריך להיזהר אתם בקרבת בעלי חיים אחרים.
כלבי צייד: סוגי כלבים הנמנים עם משפחות כלבי הצייד נחלקים לסוגים שונים בהתאם למטרת הצייד.
כלבי הצייד משתמשים באף, על מנת לעקוב אחר הטרף, אך בניגוד לכלבי הרוח, הם לא הורשו להרוג את הטרף אלא רק לאגף אותו שלא יוכל לברוח עד לבואו של הצייד.
ככלל סוגי כלבים אלו הם בעלי חוש ריח מפותח, עקשנים מאוד, לא תוקפניים לכלבים אחרים, היות והצטרכו לצוד בלהקות.
כלבי הצייד הוחזקו בדרך כלל במכלאות ולא יצרו קשר עם האדם על בסיס יום יומי ,למעט האכלה וטיפול מינימליים, על כן רובם לא יוצרים קשר טוב עם בעליהם, הם הורגלו לרוץ באופן עצמאי אחר הטרף ולכן חלקם יהיו גם קשים לאילוף.
רובם לא שומרים על הטריטוריה שלהם.
תחת השם כלבי ציד נמנים סוגי כלבים רבים, שקצרה היריעה מכדי להרחיב על כולם, אך אמנה את משפחות כלבי הציד העיקריות:
פוינטרים- כלבים שעובדים כשראשם למעלה, תפקידם היה להתקרב לציד ולהצביע לכיוון הציד, בכדי שהצייד יידע לאן לכוון את נשקו.

בקבוצה זו ישנם סוגי כלבים היוצרים קשר טוב עם הבעלים, כדוגמת הפוינטר הגרמני.
הסטרים- התפתחו משילוב של פוינטר וספנייל. גם אלו כלבים שרצו אחר הצייד עם האף למעלה. הסטרים היו מלווים את אנשי האצולה, והם נדרשו אך ורק לצוד, על כן אופיים ניחן בהתמדה בציד, אך קשה לתמרן אותם לכיוונים שונים מאשר למטרת התפתחותם.

במשפחה זו נמנים סוגי כלבים:

- סטר אירי
- סטר אנגלי
- סטר סקוטי(גורדון סטר)
הסטרים הם כלבים בעלי סובלנות רבה, שקטים, לא נובחים הרבה, היות ונדרשו להתקרב בשקט לציד. אלו כלבים עקשנים ומתמידים בעבודתם.
במידה ונדרשו לצוד תכונת העקשנות היוותה יתרון, אך תכונה זו יכולה להוות חסרון לעיתים לכלב עירוני שצריך ללמוד לא להתמקד בדבר אחד אלא להיות מעורב יותר בסביבתו.
ספאניילים- במקור התפתחו על ידי הספרדים, כאשר מטרתם הייתה לצוד ציפורים.
התכנון היה להשיג כלב קטן שיהיה מסוגל להיכנס לשיחים הסבוכים על מנת להבריח את הציפורים בכדי שהציידים יוכלו לירות בהם.
- הקוקר ספנייל- שימש לציד תרנגולות בר.

הקוקרים הם הקטנים ביותר מבין סוגי כלבים הנמנים במשפחות הציד.
אצל הספאניילים נדרשה גם עבודת הבאת הטרף, ולכן נדרשו לקבל מרות מבני האדם וללמוד דברים חדשים, לכן לסוגי כלבים אלו ישנה היכולת ללמוד ולקבל מרות, דבר אשר הפך אותם לפופולאריים ככלבי בית.
רטריברים- סוגי כלבים הנחנו ברצון חזק להביא, חוש ריח מפותח, זריזים, חזקים פיזית, היות ונדרשו לפעמים להחזיר את הטרף גם מעבר לנהר, והיו צריכים לעבור לצד השני של הנהר ולסחוב כל אותו זמן בפה את הציד (בדרך כלל ברווז או ציפור גדולה אחרת).

הרטריברים נחנו בהתמדה בעבודה, הם מסתדרים בדרך כלל עם כלבים אחרים, היות ונדרשו לעיתים לעבוד במקביל לכלבים אחרים, הם שקטים בעבודתם ואינם נובחים הרבה,
הם בעלי יכולת לקבל מרות מהצייד.
ניתן לראות שאלו תכונות שניתן לכוון אותם בקלות לכלבי משפחה, ולכן הפופולריות שלהם עלתה עם השנים.
עם סוגי כלבים אלו נמנים:
- לברדור
- גולדן רטריבר
- רטריבר חלק שיער
- צ'ספיק ביי רטריבר
כיום מרבית מכלבי הרטריבר משמשים ככלבי שירות.
כלבי ציד גרמניים: סוגי כלבים אשר פותחו לצוד גיריות, אלו גזעים עתיקים, בעלי רגליים קצרות ואומץ ניכר, היות וגירית הינה חיה קשוחה מאוד, והתמודדות מולה מצריכה זריזות, נחישות ואומץ רב.
אלו כלבים עקשנים, אמיצים, כלבים אשר נקשרים מאוד לבעליהם, אינם פעילים במיוחד, אך טיפה קשים לאילוף, צריך לחפש את גורם המוטיבציה הנכון עבורם כדי שישתפו פעולה עם בעליהם.
כלבי מים: סוגי כלבים עם פרווה מקורזלת, הנועדה  להגן עליהם מפני המים הקרים.
אלו הם הפודלים- הפודל הינו גזע עתיק יומין שמקורו בגרמניה, כלב שתפקידו היה להיכנס למים ולהביא את הציד.
הפודל התחבב על הרבה אנשים ברחבי העולם וזאת משום תכונותיו האיכותיות:

- פרוותו אינה נושרת
- הוא ניחן באופי טוב
- קל לאילוף
- אוהב לעבוד
לפודל ישנם שלושה גדלים:
1. ננסי
2. בינוני
3. גדול
הננסיים הם פחות כלבי עבודה ויותר חיות מחמד מפונקות, ולכן התפתחה בהם בעיית הנשכנות והתוקפנות.
במשפחת כלבי המים ישנם סוגי כלבים נוספים מלבד הפודל:
- כלב מים אירי
- רטריבר בעל שיער מקורזל
    BARBET-
   כלב מיים פורטוגזי-
טריירים: נגזר מהמילה הלטינית "טרה", שפירושה אדמה.

סוגי כלבים אלו התפתחו לציד במאורות, בכדי לצוד שועלים, חולדות ועכברים, תפקידם היה להרוג את החיה.
תכונות המייחדות סוגי כלבים אלו:
- סף כאב גבוה
- מהירים בתגובותיהם
- עקשניים
- לא קלים לאילוף
- יוצרים קשר מצוין עם הבעלים
עם משפחה זו נמנים:
- סקוטיש טרייר
- איירדל טרייר
- ווסט היילנד טרייר
- פוקס טרייר
ועוד רבים אחרים שכל אחד התפתח בהתאם לסוג הצייד, ולאזור שבו נצטרך לצוד, ולכן הם בגדלים שונים ובסוגי פרווה שונה.
כלבי שפיץ: סוגי כלבים הנמנים עם משפחה זו הם אולי היפים ביותר ולוכדים את העין.
רוב הגזעים במשפחה זו הגיעו מכלבי המזחלות, עבודה אשר דרשה מן הכלב עצמאיות, ולכן כלבים אלו יהיו לרוב עצמאים מאוד. לפעמים אף קשה ליצור עמם קשר ראוי.
כלבים אלו משמשים גם ככלבי ציד באזורים מסוימים, ואלו המשמשים למטרה זו, פיתחו קשר יותר עמוק עם האדם ולכן יהוו חית מחמד הנענית ביתר קלות לדרישת בעליהם, על- פי סוג המוטיבציה שיותר עניינית כלפיהם, כלומר משחק, אוכל וכדומה.
כלבי השפיץ הצפוניים היוו כלי תחבורה יחיד באזורים שוממים, והישרדות בעליהם הייתה תלויה בהם במידה רבה.
כלבי השפיץ אשר שימשו גם ככלבי ציד, הם בעלי תכונות פחות עצמאיות ויוצרים קשר טוב עם הבעלים. הם קטנים יותר בממדיהם מכלבי המזחלות:
- קייסהאונד
- שפיץ יפני
- אסקימו אמריקאי
- וולף שפיץ גרמני
- באסנג'י- כלב שפיץ אפריקאי, שימש ככלב ציד, כלב הידוע ככלב שאינו נובח.
- צ'או צ'או – כלב שפיץ אשר שימש גם ככלב שמירה וגם ככלב ציד.
- אקיטה – כלב שפיץ יפני, שקט אינו פעיל במיוחד, שומר על הטריטוריה שלו, כלבים אשר שומרים על ניקיונם, דבר שליפנים היה מאוד חשוב ולכן הורבעו סלקטיבית
הכלבים הצפוניים קשים הרבה יותר לאילוף:
- האסקי סיבירי
- אלסקן מלמוט
- סמוייד
- שפיץ פיני - שימש גם כעוזר ציד בפינלנד
כלבי השפיץ אשר שימשו גם ככלבי ציד, הינם כלבים קולניים מאוד, מרבים לנבוח.
ככלל, רוב סוגי השפיץ הם עצמיים מאוד, עקשנים, קשים לאילוף, ובעלי דעות משלהם.
כלבי רועים: במשפחה זו נמנים שתי תת קבוצות:
1.כלבי שמירה על עדרים
2.כלבי רועים- אשר שימשו כעזר לרועה, לנהוג את העדר אל המרעה, ומהמרעה חזרה לאחו.
כלבי השמירה על העדרים- כלבים אשר ניחנו באומץ רב, היות ותפקידם היה להגן על העדר מפני כל מה שמסכן את העדר, בין אם אלו גנבים, זאבים או חיות אחרות.

רוב הגזעים האלו היו לבנים, היות ורצו להבדיל ביניהם לבין הזאבים שהיו כהים.
הגזעים אשר שימשו לשמירה על עדרים:
- קומודור- גזע הונגרי, כלב גדול וקשוח בעל פרווה צפופה המגנה עליהם מפני התקפות הזאבים.
- רועה דרום רוסי
- כלב הרים פירנאי
- קובס
- מרמנו
- פולי
- ברגמסקו
- רועה קווקזי
- רועה אסייתי
- סרפלנינק
- אקבש- רועה תורכי
- קנגל- רועה תורכי
- קרבאש- רועה תורכי
כל הגזעים הללו, תפקידם היה להשגיח על העדר מהצד ולפעול ברגע שישנה סכנה ואיום על העדר.
כלבים אלו פעלו ללא הוראה מהרועה, הם פעלו על-פי שיקול דעתם, ולכן הם אינם נוטים להיות צייתנים במיוחד, וקשה ללמד אותם משמעת בסיסית והתנהגות רצויה.
כלבי הרועים: לעומת זאת היו כלבים קטנים בהרבה בממדיהם והיוו כעוזר לרועה בכינוס העדר.

סוגי כלבים אלו נהגו לצאת יחד עם הרועה ולהיות קשובים להוראותיו, הם היו הרבה פחות תוקפניים ואגרסיביים, ולא נדרשו להתמודד עם זאבים וחיות גדולות אחרות כפי שנדרשו הרועים במזרח אירופה.
סוגי כלבים אלו מפתחים קשר מעולה עם בעליהם, רובם נוחים לאילוף, אנרגטיים, וציתניים.
- כלב רועים גרמני
- כלב רועים בלגי (מלינואה, גרוננדל, טרוורן)
- כלב רועים הולנדי
- כלב צאן אנגלי עתיק
- בוסרון (כלב רועים צרפתי)
- מודי
- פומי – רועה הונגרי
כלבי שעשועים וכלבי לוויה: סוגי כלבים אלו הנקראים כלבי שעשועים, הורבעו למטרת לוויה ושימשו כחיית מחמד. לעומת זאת ישנם גם סוגי כלבים אשר נכנסו לקטגוריה זו היות וממדיהם תואמים את רוב הגזעים בקבוצה.
רוב הכלבים במשפחה זו הם חברותיים באופיים ואוהבים תשומת לב.

הכלבים בקבוצה זו באו מרקעים שונים, כדוגמת הפאג שהינו מסטיף מיניאטורי, והפפיליון הינו כלב ציד מיניאטורי.
כלבים אלו גודלו בתוך הבתים ולא בחצרות, הם אינם דורשים הוצאת אנרגיה מרובה ובדרך-כלל יסתפקו בטיולים קצרים.
הבעיה עם סוגי כלבים אלו, היא שהבעלים נוטים לפנק אותם יתר על המידה, ואז ככל כלב שאנו לא מציבים לו גבולות, הם הופכים דיי במהרה אשר "מנהלים" את הבית.
הידועים מבין גזעים אלו:
- הגזעים הקירחים: אין להם פרווה ולכן זקוקים לטיפול והשגחה מתמדת מצד בעליהם:

- כלב מקסיקני קירח
- כלב סיני מצוייץ
הגזעים הרגילים:
- בישון פריזה    
- בוסטון טרייר

- קבליר קינג צ'ארלס ספנייל
- בולדוג צרפתי
- שפיץ יפני
- צ'ין יפני
- לאסה אפסו
- מלטז

- יורקשייר טרייר
- הפודל בגרסתו המיניאטורית
- וולפינו האיטלקי (וולפינו איטליאנו)

לסיכום נאמר כי סקירה זו אשר הובאה על סוגי כלבים למיניהם הינה כללית ובאה לתת תמונה ראשונית לגבי הסיווג של גזעים נפוצים.
עם זאת קיימים גזעים רבים נוספים, ורצוי לציין כי התאמה מושלמת בין צרכי האדם לבין בן הלוויה שלו, ניתן ואף רצוי להיעזר במאלף כלבים, איש מקצוע, שיהפוך את הבחירה שלנו ואת שנותינו הרבות אשר נחלוק עם בן טיפוחנו ליותר מתאימות לנו, ולכן יותר נעימות.